סיכום כושל של הקריאה באנשים המחקים לנאיפול (V. S. Naipaul, The Mimic Men)

סיימתי עכשיו את האנשים המחקים של נאיפול. הייתי רוצה לאסוף את הספר הזה עכשיו, ואיני יודע כיצד.
כמו בעיקול הנהר, גם הספר הזה לקח אותי, אפילו תבע אותי, דרש ממני לקרוא אותו עד סופו, פחות משום שאהבתי ונקשרתי אל דמות הגיבור המספר, יותר משום ששוכנעתי על ידי נאיפול בגדולה הספרותית והאנושית המצויה בספר הזה. אפשר להתחיל מן המשותף לשני הספרים: בשניהם הגיבור האסיאתי, בן למשפחה הודית שעזבה את אסיה והתיישבה במקום אחר (אפריקה/אי קאריבי), ובונה את חייו בעצמו, לבדו, בתוך הקשר החיים הפוסט-קולוניאליסטי, שבו מתערבים המערביים, האפריקאיים, האסייתיים. בשניהם משמש סיפורו של היחיד הזה אמצעי לספר סיפור היסטורי רחב יותר, לתאר יחסי כח, להטיל זרקור על מרחב גיאו-תרבותי שאם אינו מושתק ומודחק היום, בודאי היה מודחק ומושתק בשעת כתיבת הרומאנים בשנות השישים והשבעים.
צד שווה נוסף לשני הספרים הוא ההעדר של חיי משפחה מסודרים של הגיבור, העדר שבא לצד חוויות מיניות עם נשים שהן מן הביטויים החזקים ביותר של בדידותו, של העדר היציאה של היחיד מן האני שלו, של הישארותו בתוך עצמו. על אפיזודת הנישואים שלו מספר הכותב בחתימת הרומאן שהייתה כולה מזוייפת. שאלת הקשר בין הסיפור האישי לבין הסיפור הפוליטי היא אולי אחד מן המפתחות החשובים להבנת שני הרומאנים. ייתכן, שהיא נמצאת בסצינת הכשל המיני עם האישה הלבנה המשותפת לכל אחד מן הספרים – יריקה זועמת בערוותה באחד הרומאנים, העדר זיקפה באחר, אך הדברים ראויים לבירור.

לאורך שני הספרים פזורות במקרים רבים חכמת החיים והתבונה של המספר, משפטי מפתח לא מעטים, שאילו הייתי קורא אותם עם מרקר, הייתי מסמן כל אחד מהם, ועושה מהם הרצאה על פן כלשהו במהות האדם שנאיפול מבין, הבין, והחדיר לתודעתנו דרך עולמו של המספר הגיבור. עם זאת, כמו בעיקול הנהר, גם כאן, המספר שלנו אינו פתור, יש משהו שהוא לא יודע על עצמו, משהו שהוא לא מוסבר, גם בהצלחותיו הגדולות, בשדה העסקים ובשדה הפוליטיקה, הוא אינו יודע בדיוק מה ואיך הוא עושה ולמה, מעין בן פורת יוסף עלי עין שהכל עולה לו יפה בהיותו שבוי אצל אחרים, כאילו נחה עליו רוח אלוהים (הוא אכן מספר שהוא מרגיש מושגח) אך הוא עצמו לא באמת מנחה את הדברים באופן מודע ומתוכנן לגמרי – ובהתאם לכך, מאותו מקום חסר שליטה בנעשה באה גם נפילתו. הדימוי של יוסף, אגב, יכול להיות מרכיב נוסף שמחבר גם הוא את המיניות והפוליטיקה, בשל תיאוריו הידועים של יוסף במקרא, ויותר מכך בספרות הבתר-מקראית החיצונית כמו גם הדרשנית היהודית, כדמות מינית במיוחד, ויחסיו עם נשים החוצים את גבולות הקבוצות ומשחקי הכח בזמנו (אשת פוטיפר, אסנת). עם זאת, תוך קריאה בספר, האסוציאציה הזאת שהתעוררה אצלי לא לוותה במסמנים טקסטואליים מובהקים שמובילים אליה.
אז איך באים אל הסיפור הזה? האם אוספים את כל אותם ביטויים רוויי עומק שהזכרתי? מפרך, מעיק, אין סופי – עליהם כתבתי שבוע שעבר שהם מעוררים חווית קריאה פרקטלית, והדגמתי בעניין אחד.

אולי דרך העלילה, וארגון הזמן, שמעוררים בהשתלבם יחד כמעט תחושת יראת רוממות כלפי כתיבתו של נאיפול, איזו שליטה בכתיבה, איזו שליטה במילים ובסדר הזמנים ובסדר האירועים. יושב פוליטיקאי פורש מן הקאריביים בלונדון וכותב את סיפורו, ביוגרפיה של חיים שתמו לכאורה, בגיל ארבעים כפי שנגלה בסוף הספר. הוא מתחיל בלונדון וגומר בלונדון, מתחיל בלונדון של ימי הסטודנט, וגומר בלונדון של הפוליטיקאי הגולה, ובתווך הוא נושא אשה וחוזר איתה לאי מולדתו, חי את חיי איש העסקים המצליח בקהילת מעמד הביניים השלהי קולוניאלית, וחוזר מתוכם אחורה בזמן, אל ילדתו והתבגרותו, עד לנסיעתו ללימודיו בלונדון, ושוב, בדילוג על תקופת לונדון הראשונה ותקופת החזרה לאי, אל הצמיחה ההדרגתית או התפנית הלא מתוכננת שלו מאיש עסקים לפוליטיקאי, שגם היא, אגב, מסומנת בחותמה של לונדון, שכן היא נעשית עם בן כיתה שלו שאותו פגש לרגע אחד ומוזר בלונדון, שם סיפר לו אותו בן כיתה כי בזה הרגע זונה ירקה עליו, וזהו, כל אחד מהם רץ בתחתית לאן שהיה צריך לרוץ. הזמן הוא אם כך כמעט לינארי לחלוטין, על אף נקודת ההתחלה שאינה בהתחלה, ושהיא היוצרת את היחידה הכרונולוגית המתוארת קודם התהוותה. בחתימה, אגב (ואולי פה ושם בעוד כמה מקומות בספר), יש איזה דיגרסיה כרונולוגית קלה, כשעם סיום הכתיבה, המספר חוזר למחשבות רפלקטיביות על התחלתה, ועל תחילת תקופת גלותו בלונדון.

כל כך מעט אומרת פיסקה כזאת על כל המתרחש בספר, על הגלריה הבלתי נגמרת של דמויות המאכלסות אותו, על הנשים הנוספות בחייו – גילוי עריות עם בת דודתו, סנדרה רעייתו, סטלה בתו של בעל נכסי קני הסוכר שמשבר הלאמתם חיסלו את הקריירה הפוליטית שלו, ובשבנקודה מסויימת בילדותו, בנסיעה עם קרוב משפחתו איש העסקים ובעל הממון, הוא רואה בעניותם של הפועלים, ושואל למה לא מספקים להם לפחות גרביים, והתשובה, 'גרביים עולות כסף', אבל זאת סצינה בנאלית יחסית לשאר התמונות שמייצרות את תמונת המעמדות ויחסי הכח בספר. למעשה, הדברים הם מעבר ליכולת הסיכום והתמצות, העושר הוא כה רב. עלילות המשנה הקשורות במשפחת אימו העשירה הנזכרת מזה, ובאביו, שמוצא עצמו כמעין גורו של גירסת הינדואיזם חדשה המתחילה כמרד פועלים הנוצק בתבנית דתית נוצרית, ועוד ועוד.
אז אולי אסיים בקו נוסף לספר זה ולעיקול הנהר – שני הספרים הציגו עושר התרחשויות מורכב מכדי שאני אוכל להכילו בקריאה אחת, שני הספרים מחכים לקריאה נוספת...